המונח "חינוך יהודי" נשמע זר ואף מעצבן לאוזן הישראלית, יותר זר ומעצבן מאשר מונחים כמו "חינוך דמוקרטי", "חינוך דתי" או "חינוך ציוני".
לא הבנתי עד כמה המונח גורם למבוכה ולעצבים עד שהתחלתי לעבוד עם צוות הפיתוח שגייסתי בתחום זה במכון מנדל למנהיגות. כל חבר וחברה בצוות מחויב לעשייה חינוכית העוסקת ישירות בממדים "יהודיים" של קיומנו המשותף בישראל. אך לא רק שהתקשינו למצוא מילים שיכולנו להסכים עליהן, אלא שצורות הדיבור של האחד צרמו ממש לאוזנו של האחר, ולפעמים אף לאוזנו שלו עצמו.
כדי לטעום מעט מהמבוכה הזאת, אני מציע לכם לצפות כאן בסרטון שהפקנו על בסיס "משאל רחוב" שערכו העמיתים וצוותי התכניות של המכון.
למה הביטוי "Jewish education" נשמע כל כך מובן מאליו עד טריוויאלי ליהודים בתפוצות, ואילו הביטוי "חינוך יהודי" נשמע כל כך צורם ומביך לאוזן הישראלית?