השבוע אנו מתחילים בקריאת ספר ויקרא. שם הספר מתייחס לקריאתו של אלוהים למשה בפתיחת הפסוק הראשון בו. רש"י כותב באריכות על מילה זו, ומעיר שבכל פעם שאלוהים מדבר אל משה, הוא מקדים לדבריו קריאה – אות לכבוד ולחיבה.
כפי שאנו יודעים, התורה כוללת לא רק משפטים ופסקאות, אלא גם הפסקות בין פסקאות. רש"י מציין עובדה זו כדי לטעון טענה חשובה בנוגע ללימוד – טענה שיש לה רלוונטיות מיוחדת לנו במנדל. כותב רש"י: "יכול אף להפסקות הייתה קריאה? תלמוד לומר: וידבר, לדִבור הייתה קריאה, ולא להפסקות. ומה היו הפסקות משמשות? ליתן רווח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין עניין לעניין, קל וחומר להדיוט הלומד מן ההדיוט." אם למשה הגדול ניתנה הפסקה בשעה שלמד מאלוהים, עד כמה זקוק לה אדם מן השורה בשעה שהוא לומד דבר-מה מאדם אחר?
כמו שאמרתי בפתיחת שנת הלימודים, מכון מנדל למנהיגות הוא מעין סף – תווך בין המקום שהייתם בו לפני כן ובין המקום שתהיו בו אחר כך. זה מקום שבו ניתנים לכם התנאים המיטביים לעצור ולחשוב מה הדבר החשוב ביותר ומה יהיו צעדיכם הבאים. אבל אפילו כאן אתם עלולים לכרוע – לא תחת עומס העבודה, כמו לפני שבאתם למנדל, אלא תחת העומס הנפשי והרגשי של שאלות קשות ורעיונות חדשים.
ברוח התובנה של רש"י, אני מאחל לכולנו חופשת פסח מרעננת. מי ייתן שהיא תהיה לכולנו הפסקה בתוך הפסקה, לשם התבוננות והרהור. ומי ייתן שנחזור בכוחות מחודשים, לאביב שכולו לימוד רענן וצמיחה.
מתוך דברי הברכה של ד"ר אלי גוטליב, מנהל מכון מנדל למנהיגות, בהרמת כוסית לרגל חג הפסח תשע"ג
ברוח התובנה של רש"י, אני מאחל לכולנו חופשת פסח מרעננת. מי ייתן שהיא תהיה לכולנו הפסקה בתוך הפסקה, לשם התבוננות והרהור. ומי ייתן שנחזור בכוחות מחודשים, לאביב שכולו לימוד רענן וצמיחה.
מתוך דברי הברכה של ד"ר אלי גוטליב, מנהל מכון מנדל למנהיגות, בהרמת כוסית לרגל חג הפסח תשע"ג