11.2.13

משאֵלות לא מתים


בגמרא, במסכת תענית דף כט עמוד א' כתוב:

"אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה."


השמחה שלנו היום, ראש חודש אדר, גדולה מאוד. הערב הזה הוא מעין חג ביכורים, שאנו חוגגים בו כמעט שלוש שנים של עבודה שקטה במכון עם מנהיגים חינוכיים וחברתיים מהקהילה החרדית. אך כמו בשושן הבירה בפורים הראשון, השמחה שלנו היום מהולה בעצב.


לפני שנעבור, כמו היהודים בשושן, "מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב" (אסתר ט, כב), ברצוני להקדיש את הערב הזה לזכרם של שני גדולי רוח, מנהיגים חינוכיים ומרביצי תורה: הרב דוד הרטמן ז"ל, מייסד מכון הרטמן, שהובא היום למנוחות בירושלים, ופרופ' שלמה סימור פוקס ז"ל, ממייסדי מכון מנדל למנהיגות, שנפטר לפני שש שנים. שניהם האמינו בכוחו של הלימוד לגשר בין אנשים וקהילות, והיו שמחים במיוחד להשתתף בדיונים שלנו הערב.

רצוני להודות לכל מי שפעלו כדי לקיים את האירוע המיוחד הזה: לסגל המכון, לצוות האדמיניסטרטיבי שלו, וכן להנהלת קרן מנדל-ישראל ובראשה למנכ"ל הקרן משה ויגדור. אני מבקש להודות גם לכל הדוברים הנכבדים, הרבים מכדי שאזכירם בשמותיהם, למשתתפים בתכניות מכון מנדל לפיתוח מנהיגות בקהילה החרדית, ואחרונה חביבה – לעומדת בראשן, גב' נעמי פרל.


 בתקופה האחרונה אנו שומעים לעתים תכופות את הביטויים "גיוס חרדים" ו"שיוויון בנטל". נעמי העניקה משמעות חדשה לביטויים האלה. יכולות הגיוס שלה אגדיות – ואין זה משנה אם מדובר בחרדים או בחילונים. אם היא תרצה ממך משהו, בסופו של דבר היא תקבל אותו – בין שאתה עמית, בוגר, חבר סגל או איש אקדמיה... היא תדאג שבסוף נישא כולנו בנטל של פיתוח מנהיגות חרדית ובניית חברה צודקת יותר. אני מברך את נעמי על החזון ועל ההובלה ומודה לכולכם על ההיענות.


התכניות שלנו עם מנהיגים חרדים החלו בחשיבה אסטרטגית. בחינה של המגמות בחברה הישראלית הביאה אותנו למסקנה שאם ברצוננו להמשיך להשפיע, אי-אפשר להתעלם מן התמורות בקהילה החרדית. מעט מאוד חרדים הגיעו עד אז לתכניות הקיימות שלנו, והבנו שבמקום לחכות עד שיגיעו אלינו, עלינו לצאת אליהם. במונחים של מגילת אסתר, נעמי שאלה את עצמה ואותנו: וּמִי יוֹדֵעַ אִם-לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ למנדל" (על-פי מגילת אסתר ד, יד). היום, לאחר שנתיים וחצי של פעילות, כבר קיימת רשת של כ-90 נשים וגברים שהשתתפו בתכניות שלנו ומובילים יוזמות וארגונים חינוכיים וחברתיים בקהליה החרדית, ועוד היד נטויה.


כשנעמי כינסה את הקבוצה הראשונה, אחד החששות שלי היה שהקבוצה תהיה הומוגנית מדי. במכון מנדל לא היו מעולם עד אז תכניות סקטוריאליות, והפדגוגיה שלנו מתבססת על ריבוי קולות ועל קבוצות מגוונות ופלורליסטיות. אבל בתוך שנייה אחת הבנתי שזו לא תהיה בעיה.


נכנסתי לחדר וראיתי מיד 70 פנים לתורה או 50 גוונים של שחור, תבחרו אתם בדימוי הטוב בעיניכם. ראיתי מיד כמה פנים יש בחברה החרדית וכמה אומץ נדרש מהם אפילו כדי לשבת סביב אותו השולחן. ומה הם עשו שם? ובכלל, מה לומדים במכון מנדל?

לדעתי, את כל תורתו של מכון מנדל אפשר לסכם על רגל אחת בביטוי אחד ביידיש (ואנא סלחו לי על המבטא): "פון א קשיא שטארבט מען נישט", או בתרגום חופשי לעברית: "משאֵלות לא מתים". במכון מנדל, אף פעם לא נגיד לך במה להאמין, לאיזה ערך להתחייב או לאיזו מפלגה להצביע. אבל נשאל אותך הרבה מאוד שאלות קשות. יותר מכול, נדרוש ממך לשאול את עצמך שאלות קשות על האמונות ועל הערכים שלך – שאלות כגון "מהי אותה חברה ראויה שאליה אני רוצה להוביל? למה היא ראויה בעיניי? מי מתנגד לרעיונות שלי ומדוע? איך אוכל להוביל לשם? למה בדרך הזאת ולא בדרך אחרת?" ועוד ועוד. והנה, לא רק שלא מתים, אלא גם מצליחים, עד מאוד.

על ההצלחות, התסכולים, האתגרים והשאלות, נשמע הערב. שיהיה לנו ערב מרתק.


מדברי הברכה של ד"ר אלי גוטליב בפתיחת כנס בנושא "החברה החרדית כמשאב לחברה בישראל", שנערך במסגרת "בימת מנדל"