על מנהיגות ומסעות

פרשת השבוע נפתחת בציווי לאברם לצאת למסע (בראשית, י"ב, א'):

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ

העיתוי מעניין. בן מאה שבעים וחמש שנים היה אברהם במותו (בראשית כ"ה, ז'), ואל המסע הזה יצא בגיל שבעים וחמש (בראשית י"ב, ד'). במונחים תנ"כיים – ואולי גם במונחים של מר מנדל – מדובר כאן במעין תכנית אמצע-קריירה לפיתוח מנהיגות...

למסעו של אברם שלושה מאפיינים:

א הוא מסע אל הלא-נודע. אברהם צריך לקום וללכת בלי לדעת מראש לאן הוא הולך – "אל הארץ אשר אראך"

ב. יותר מאשר הוא מסע אל ..., הוא מסע מ ... . לא רק שאלוהים לא מגלה לאברם מה יעד המסע, הוא מדגיש את מה שצריך להשאיר מאחור – " לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך"

ג. המסע אינו רק פיזי, אלא דורש מאמץ נפשי . לא כתוב "לך!", אלא "לך לךָ" – משמע "קח את עצמך", או אולי "לך אל עצמך".

יש המדמים את הלימודים במנדל למסע.

כמו אברם, גם כל אחד מהעמיתים היה צריך לוותר על משהו כדי ללמוד במכון. יש שוויתרו על קריירה מוצלחת בתחום אחר, יש שוויתרו על פרנסה כדי לפנות יום בשבוע ללימודים. יש שעבדו ימים כלילות בשאר ימי השבוע כדי להתייצב מדי שבוע בכיתה.

ויתרתם גם על דברים יותר משמעותיים: גם במסע שלכם יש יציאה אל הלא-נודע, מהמוכר והמובן מאליו, אל מחוץ לאזורי הנוחות.

מסעות דורשים אמונה. במקרה של אברם נדרשה אמונה בָּאל שישמור עליו ויגיעוֹ בשלום למחוז חפצו. במקרה של עמית מנדל נדרשת אמונה שהמכון יהיה מרחב בטוח – ליצירה, לשאלות, לתהיות, לניסוי וּטעייה.

חברי הסגל של המכון עמלים יום יום כדי לבנות ולשמר את המרחב הבטוח הזה, וכאן ברצוני להודות להם מקרב לב.

אך לצד הדמיון בין הלימודים במכון לבין מסעו של אברהם, יש גם הבדלים.

העמיתים במכון אינם נדרשים לעזוב את בית אביהם. להפך, אנו רוצים שתהיו נאמנים, איש איש לבית אביו, תוך כדי ראייתו מנקודות מבט חדשות. חשוב לנו שתביאו עמכם למכון את בית אביכם ושתפגישו אותו עם עוד בתי אב ואם.

כמו כן, איננו יכולים ואיננו רוצים להוביל אתכם, העמיתים, בדרך מסוימת מא' עד ת', או אפילו מא' עד ב'. אנו מצפים מכל אחד ואחת מכם להתוות לעצמו את דרכו הייחודית, על-פי ערכיו והשקפת עולמו. תפקידנו לסייע לכם לחלום ולהעז, לקבוע יעדים, להכיר מסלולים שהלכו בהם לפניכם, לזהות מכשולים וקיצורי דרך, לבחור מה לקחת ומה להשאיר מאחור, ולהזכיר - שהמסע לא מתחיל ולא מסתיים אצלנו.

עמיתים יקרים, אני מאחל לכם שה"לך לך" האישי של כל אחד ואחת מכם יהיה, כדברי רש"י, לטובתךָ ולהנאתךָ, אך לא לטובתכם ולהנאתכם האישית בלבד, אלא כדברי המשך הפרשה: ונִבְרְכו בכם כל משפחות האדמה.

דברי הברכה שנשא ד"ר אלי גוטליב בטקס הסיום של תכניות מכון מנדל למנהיגות