בסוף ספר דברים נושא משה נאום פרידה ארוך, מעין רשימה של מצוות עשה ולא תעשה, ברכות וקללות. המילוי אחר ההוראות נראה קשה, מורכב, כמעט בלתי אפשרי. ובכל זאת, משה אומר: לא, הדבר בהישג יד:
כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ. (דברים פרק ל יא-יד)
המטפורה שמשה משתמש בה היא מטפורה ברורה של מרחק וקרבה. אך בניגוד למשה, לנו יש נטייה לערבב את התחומים במטפורות שלנו. למשל:
"איך היה הקיץ?"
"לא פשוט״
לא: היה פשוט. היה פשוט קשה. היה פשוט וקשה
"איך הולך?"
״עכשיו טוב, אבל היה קשה״.
אך האם טוב אמור להיות בהכרח קל? הרי יכול להיות קשה וטוב, ויכול להיות קשה ורע.
גם בחינוך מערבבים מטפורות – במיוחד כשמדובר בקשיים. אבל במקרה הזה יש תירוץ טוב. פרופ' דיוויד כהן אמר שחינוך הוא אחד מהמקצועות הבלתי אפשריים של שיפור האדם, ושלגביו אין הסכמה – לא לגבי תכליות ולא לגבי אמצעים. במילים אחרות, הדרך היא גם לא ברורה, גם לא פשוטה וגם לא קלה. אין פלא אפוא שמערבבים "מורכב, לא פשוט, לא קל, קשה, לא ברור".
כמו משה, מייסדי קרן מנדל-ישראל לא התעלמו מהקשיים ומהמורכבות, אבל בחרו להדגיש את האפשרי והשתמשו במטפורות אחרות. הנשיא הראשון של הקרן, פרופ׳ סימור פוקס ז״ל, סיכם את כל תורתה של קרן מנדל-ישראל על רגל אחת: "מפגש בין אנשים ורעיונות". הייתי ממשיך ומגדיר ברוח זו את המכון כ"בית למפגש בין אנשים ורעיונות".
לשפר את החינוך, לתקן את העולם, זה גם מורכב וגם קשה - אבל הדבר לא רחוק מאתנו, ולא בשמים. אני מודה לכם, העמיתים, על הנכונות שלכם להיפגש עם אנשים ועם רעיונות למען שיפור החינוך, ומאחל לכם שיתקיים בכם הכתוב:
כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ.
מדברי הברכה שנשא ד"ר אלי גוטליב בקבלת הפנים החגיגית לעמיתים החדשים של בית ספר מנדל למנהיגות חינוכית ותכנית מנדל לדוקטורנטים מצטיינים בחינוך, 29 בספטמבר 2014