איך פותחים שנת לימודים אחרי קיץ קשה כל כך? ומה תפקידו של החינוך בעת מלחמה ולאחריה?
בגיליון "הארץ" של יום שישי קראתי את מאמרו של אור קשתי על פתיחת שנת הלימודים. קשתי כותב:
"לקראת כל פתיחת שנת הלימודים, נעלמים קמטיה של מערכת החינוך. זוהי שעה הקוראת לחגיגה, ובמיוחד אחרי אירועי הקיץ יעשה השר שי פירון כמיטב יכולתו כדי לשווק שינוי והתחדשות ולגרום להתרוממות הרוח."
שאלתי את עצמי: התרוממות רוח? חגיגה? האם כך עוברים מקיץ קשה לשנת לימודים? משהו לא הסתדר לי. ניגשתי אפוא למילון אבן-שושן, לברר מהי באמת התרוממות רוח, אבל לא מצאתי את הביטוי. מצאתי את הביטוי "התרוממות נפש", וכך כתוב: "התרוממות נפש - מצב רוח מרומם, הרגשת חגיגיות והתעלות". שוב חגיגה. זה עדיין נשמע צורם...
שמא קשתי התכוון ל"השראה"? אולי תפקידו של החינוך בזמנים קשים הוא לעורר השראה? ניגשתי שוב למילון, ומצאתי בו שלוש משמעויות למילה השראה.
על-פי אבן שושן, הפירוש הראשון של המילה השראה הוא השכנה, האצלת רוח הקודש, התעוררות רוח ממרום. המשמעות השנייה היא אינטואיציה, הארה פנימית. אם כן, יש הארה חיצונית ויש הארה פנימית, וזה כבר מתחיל להיות מעניין. המשמעות השלישית היא מתחום הפיזיקה, והיא התרגום העברי למילה induction באנגלית. הפירוש הזה של המילה השראה מופיע באתר האינטרנט של האקדמיה ללשון העברית, בעמוד "איך אומרים בעברית" בזה הלשון: "השפעה של שינוי בשדה אחד על שדה אחר. כגון השראה אלקטרומגנטית, שבה שינוי בשטף המגנטי גורם לשינוי בשדה החשמלי, וכך נוצר מתח".
השפעה של שינוי בשדה אחד על שדה אחר, ומפגש בין שדות שיוצר "מתח", זה סוג ההשפעה שראוי למוסד חינוכי כמו שלנו ולכל מוסד חינוכי לשאוף אליו, במיוחד בפתיחת שנת לימודים ובמיוחד לאחר קיץ קשה: שהלימוד והעשייה שלנו כאן בשדה החינוכי ישפיעו ויחוללו שינוי בשדה הציבורי.
אני חושב שבאופן כללי, מפגש בין שדות הוא הגדרה יפה של מכון מנדל: מפגש בין חזון למעשה, בין תאוריה לפרקטיקה, בין רוח, מדיניות וחינוך, מפגש בין השקפות, תפיסות, ניסיון, כישורים שונים שמתחרים זה בזה, ולפעמים אף מנוגדים זה לזה. זה סוג המקום שאנחנו.
אבל גם הסיפא של ההגדרה חשוב מאוד: "וכך נוצר מתח". מפגשים בין שדות יוצרים מתח. בתקופה זו, בהזדמנות שניתנה למפגש משמעותי, אני רוצה לעודד אותנו להיזהר במתח הזה - לבחור בקפידה את מילותינו, ולהתחשב ברגשות עמיתינו - ויחד עם זאת לא להירתע מהמפגש. לשמר את המתח הזה, להשתנות בגללו, אך גם להיזהר בו.
ברוח זו אני מבקש לסיים בתפילת בית המדרש, תפילה שהיה מתפלל רבי נחוניה בן הקנה בכל יום בכניסתו לבית המדרש וביציאתו (מובאת בגמרא, מסכת ברכות כח ב): "יהי רצון מלפניך ה' אלוהי שלא יארע דבר תקלה על ידי, ולא אכשל בדבר הלכה, וישמחו בי חברי, ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא, ולא על מותר אסור ולא על אסור מותר, ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם".
מדברי הברכה שנשא ד"ר אלי גוטליב לרגל פתיחת שנת הלימודים תשע"ה במכון מנדל למנהיגות, 2 בספטמבר 2014